<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ה</h1>
<h2>דף קג.</h2>
עוד תנן בפרק במה אשה (שבת ס"ה ב') הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ור' יוסי אוסר, סמוכות שלו טמאים מדרס ויוצאין בהן בשבת, פירש הרב רבי יוסף בר' משה המכונה דו"ן בינדי"ט וכן תופסין רבותינו עיקר שמדבר באדם שנקטעו שני רגליו ועושין במקומן שני דפוסי רגל של עץ כעין קבין ונותן בהן ראשי שוקיו שלא יבח[י]נו בני אדם היושבין אצלו שנקטעו רגליו וכופף לאחריו שתי רגליו ועושה שתי סומכות של עץ דוגמת אישקנצ"א בלע"ז ונותן בהן ארכובותיו וקושר הסמוכות לירכותיו והולך בדרך במקלו[ת] וסבורין העולם שמחמת חולי הוא הולך כן ולא מחמת שנקטעו רגליו [ו]רבי יוסי אוסר לצאת באותן קבין דילמא מיפסיק ואתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים (סה"ת סי' ר"מ) כן מפרש בפרק בתרא דיומא (ע"ח ב'), והטעם הזה דכיון שהן של עץ וקשה אינו יכול להדקו סביב רגלו ונפיל, וגם חליצה פסולה בו (יבמות ק"ג א') כמו קטן במנעל גדול שאינו יכול להלך בו (שם עמ' ב'), ובפרק מצות חליצה (שם) דשרי לחלוץ במנעל של עץ במחופה עור לפי שעל ידי העור יכול לקושרו שלא יפול ולהדקו סביב רגלו (לשון סה"ת שם לפי' רש"י). ומכאן יש ראייה לחגר או שכווצו גידי שוקיו שמותר ללכת בשבת במקלות בר"ה, ואפילו ר' יוסי אינו אוסר אלא מטעם הקב ולא מטעם המקלות (ע"פ סה"ת שם לפי' ראשון), ועוד ראייה מדקתני סיפא (שבת ס"ו א') כסא וסמוכות שלו טמאים מדרס ואין יוצאין בהן בשבת, ופירש רש"י מי שכווצו גידי שוקיו או גידי ארכובותיו שאף על ידי ארכובותיו אינו יכול לילך נותן עגבותיו בקב רחב ויושב שם וקושר הקב בגופו ויש לו שני ספסלים קטנים בשתי ידיו שנשען (עליו) [עליהם] ונדחף בהן, ויוצאין בספסלים בשבת, והא דקתני אין יוצאין בהן בשבת היינו בסמוכות שלו, ופיר(ו)ש רבינו שלמה סמוכות הן ברגליו שתלויין באויר לפניו ואין נוגעין לארץ ועושה להם סמוכות של עור או של עץ ופעמים נסמך עליהם כשעולה בקרקע גבוה ולכך אין יוצאין בהן לפי שאין צריכין לו אי נמי זימנין דמישתלפי מפני שאינן נוגעין בארץ ואתי לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים אלמא הספסלים שבידיו לסמוך בהן מותר לצאת בהן בשבת והוא הדין למקלות (סה"ת שם), וכן הורה רבינו יעקב (יומא ע"ט א' תד"ה הקיטע), אבל זקנים שמנענעים גופן אסור לצאת בשבת במקלות לסמוך בהן בשביל ללכת בהן דרך ישרה כיון דלתרוצי סוגיא דלהילוך (והילוך) עבידי (סה"ת סי' רמ"א) וטהורים כדתניא (שבת ס"ו א') מקל של זקנים טהורה וקאמר טעמא דלא עבידא כ"א ללכת דרך ישרה.
<h2>דף קיג:</h2>
אם צריך לחפץ שברשות הרבים או יש לו חפץ בבית אחר שלו או להביא יין ורשות הרבים מפסקת יוליך לשם תינוקות, אם יקחוהו מאיליהן טוב הדבר כדאיתא בפרק חרש (יבמות קי"ג ב') גבי מפתחות בית המדרש שנאבדו אמר רבי פדת לידבר טליא וטליתא להתם, ואם לא יבחינו להביאם יעשה מחיצה של בני אדם שלא ידעו שלשם מחיצה נאספו ויסדרם שלא יהא שלשה טפחים בין זה לזה ויועילו כמו קנים כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ד ב') גבי זיקי דאישתאר בריסקא במחוזא אבל בבית חבירו לא יועיל לזה לפי שצריך עירוב (סימני סה"ת רט"ו).
<h2>דף קיד.</h2>
גרסינן בכתובות (ס' א') גונח יונק חלב בשבת מאי טעמא יונק מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן, והא דאמר בפרק חרש (יבמות קי"ד א') נוהגין היינו כשהיינו יונקים מבהמה טהורה ביום טוב, אומר רבינו יעקב (כתובות ס' א' תד"ה גונח) דמשמע הלשון דבבריאים קאמר ובמקום צערא צמא לא גזרו ביום טוב אבל בשבת אסור, וגונח אף בשבת מותר.
ובחול מותר לסוך חטטין מחלב ומאיסור אף על גב דסיכה כשתייה בפרק רבי עקיבא (שבת פ"ו א') מותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהילים ק"ט י"ח), וזר אסור לסוך בשמן של תרומה מלא יחללו בפרק בנות כותים (נדה ל"ב א'), קראי אסמכתא בעלמא ומדרבנן אין איסור אלא כי עביד לתענוג אבל משום צערא כגון [ל]חטטין או למכה שרי, דהא בפרק יום הכיפורים (יומא ע"ז ב') שנינו מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש, ובפרק קמא דכריתות (ז' א') אמרינן כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש פירוש משפשף עצמו (סימני סה"ת רל"ח), כתב רבינו ברוך (סימני סה"ת שם) ותינוקות נראה שאסור לסוך גופן מחלב וחזיר שאין זה אלא תענוג אבל יניח לגויה לסוכן ולהאכילן ולהזהיר גדולים על הקטנים (יבמות קי"ד א') אין אסור אלא דווקא כי סכו להו בידים. אך לפירוש רבינו יעקב (נדה ל"ב א' תד"ה וכשמן) מותר אפילו לסוך ישראל מחלב ומחזיר, שא[ו]מר דדווקא סיכת שמן דאסמכוה רבנן אקרא אסור אבל שאר סיכה לא.
